בס"ד
יקירי, שלום!
פרסמתי היום את זעקתי ותחנוני לסיוע עקב תקיעות במצבי האישי כפרודה (וחוסר אמצעים מצידו ), התרוששות והתמודדות עם שכה"ד, חובות ויוקר המחיה מזה זמן מה.
אני אוהבת את דירתי השכורה ברובע י"א באשדוד (למרות שהים אינו משקיף מחלוני) מאז שובי ארצה עם המטען שרכשתי בניויורק. בעל הבית גם אדם מקסים ומתחשב, אך הוא בעל משפחה וזקוק לתשלום שכה"ד במועד.
כעת, בגלל האובר-דרפט - אין לי אפשרות אפילו לתת לו מקדמה על חשבון!
אני יודעת שכולם מנקרים לי בראש לעבור דירה. הבעיה שאני מחזיקה ברשותי מסמכים ותמונות משפחתיות שעלי לנצור ולהנציח, לאחר פטירת ההורים והאחים ז"ל!
בנוסף למטען המיובא,שעודדו אותנו כתושבים חוזרים בניויורק (ע"י סדנאות מטעם הקונסוליה הישראלית והסוכנות היהודית) לרכוש ולממן, יש גם חפצים, כלי בית, ספרים וביגוד.
לדאבוני, בעלי נטש עקב הולדת בנו שבקרוב יחגוג במז"ט בר-מצווה ואיני יודעת היכן הוא מתגורר. הקשר בינינו מתנהל במסרוני sms בלבד, והוא גם בחובות ומיואש ועם בעיות בריאותיות.
התחננתי לסיוע ממשרד הבטחון כאחות שכולה ונדחיתי.
נדחיתי גם ממשרד השיכון שממליץ לי להשתכן ב"הוסטל" בן חדר קטן בבנין עם אוכלוסיה זרה וקשישה, וזה לא מתאים לי.
בקשתי עזרה מביטוח לאומי, ונדחיתי.
בקשתי עזרה מהרווחה, ואין אמצעים וידיהם כבולות.
בקשתי גם עזרה מראש עירית אשדוד, ואין.
ועלי להדגיש: אני בעד ממשלת רה"מ בנימין נתניהו ובעד ראש העיר יחיאל לסרי. הם מצויינים. אולם, החוקים הנוקשים שחייבים להשתנות על ידי הכנסת או ע"י שר סמכותי - בולמים את חיי והופכים אותי לאומללה ונזקקת. זהו עוול, לכל הדיעות.
אני הרי צברית יהודיה, חיפאית לשעבר, נפגעת איבה בחו"ל בבניני התאומים ב1993 (ללא תגמולים והטבו מביטוח לאומי בישראל למרות שהוכרתי ע"י ביטוח לאומי בבימ"ש מחוזי בתלאביב, ולא היו לי אמצעים לערער שוב), אחות שכולה מס' פעמים, פרודה וגימלאית.
למה הם מצפים שם בצמרת החוגגת?
אני מרגישה שכל חלומותי מתנפצים וזה פשוט חורבן הבית. מיציתי חסכונותי כהשלמת הכנסה, מכרתי תכשיטים.
למה עלי לעבור? למה שלא ימשיכו לשלם סכום של 450 ש"ח בסיוע לשכ"ד?
מדוע שלא יעזרו לשכן אותי בדיור ציבורי? האם עלי להיות אם חד הורית מכמה אבות על מנת לזכות בסיוע?
תרמתי יחד עם כל בני משפחתי, ועדיין, למען מדינת ישראל, ואני מתנדבת בכמה תחומים.
מדוע השאננות המשפילה הזו?
על מה לוותר ? למי לתת דברים שרכשתי ואני קשורה אליהם רגשית? אני גם זקוקה להם. היכן לאחסן? לחזור לאמריקה? מה עם כל הציונות?
הדירות שאני מוצאת עד כה לא כבשו את לבי. דירות קרקע או מרתף קטנות ושכ"ד בהפרש קטן משלי כיום.
אין לי צורך בריהוט כי יש לי משלי. אני רק זקוקה לפרנסה קבועה כהשלמת הכנסה ושלוות נפש ולחיות בקורת גג בכבוד.
אני אוהבת את ביתי וחבל לי לעזוב. קיוויתי גם לשלום בית כי אמנם חזר ונטש 6 פעמים ב14 שנה...
בימים טרופים אילו שעם ישראל עומד בפני המלחמה המכרעת בתולדותיו, כאשר גלות ישמעאל חורתת את סממניה בכל תחום בעולם - אני חוששת גם לעבור דירה. בפעם האחרונה, במבצע "עופרת יצוקה", אחותי היחידה והיקרה הגיעה מהצפון מבוהלת עם מטח הטילים הקטלני שם, ושהתה אצלי מספר ימים.
אמנםלאחרונה, זכיתי בנס (נפלאות דרכי השם!) והועסקתי כקלדנית מס' שעות בחודש ע"י סוכנות כוח-אדם, אולם השכר די נמוך והתדירות להעסקתי אינה כה תכופה. הלוואי ויתעשתו והמצב ישתפר. אני אסירת תודה כגימלאית, קודם כל.
אין לאן לברוח, מסתבר. רק להתפלל, לזעוק לבוראנו, לקרוא תהילים, לעזור לזולת, לעשות חסד וצדקה ולקוות לטוב.
למישהו יש רעיון לסיוע?
שנכתב ונחתם לשנה טובה !
ציפי
יקירי, שלום!
פרסמתי היום את זעקתי ותחנוני לסיוע עקב תקיעות במצבי האישי כפרודה (וחוסר אמצעים מצידו ), התרוששות והתמודדות עם שכה"ד, חובות ויוקר המחיה מזה זמן מה.
אני אוהבת את דירתי השכורה ברובע י"א באשדוד (למרות שהים אינו משקיף מחלוני) מאז שובי ארצה עם המטען שרכשתי בניויורק. בעל הבית גם אדם מקסים ומתחשב, אך הוא בעל משפחה וזקוק לתשלום שכה"ד במועד.
כעת, בגלל האובר-דרפט - אין לי אפשרות אפילו לתת לו מקדמה על חשבון!
אני יודעת שכולם מנקרים לי בראש לעבור דירה. הבעיה שאני מחזיקה ברשותי מסמכים ותמונות משפחתיות שעלי לנצור ולהנציח, לאחר פטירת ההורים והאחים ז"ל!
בנוסף למטען המיובא,שעודדו אותנו כתושבים חוזרים בניויורק (ע"י סדנאות מטעם הקונסוליה הישראלית והסוכנות היהודית) לרכוש ולממן, יש גם חפצים, כלי בית, ספרים וביגוד.
לדאבוני, בעלי נטש עקב הולדת בנו שבקרוב יחגוג במז"ט בר-מצווה ואיני יודעת היכן הוא מתגורר. הקשר בינינו מתנהל במסרוני sms בלבד, והוא גם בחובות ומיואש ועם בעיות בריאותיות.
התחננתי לסיוע ממשרד הבטחון כאחות שכולה ונדחיתי.
נדחיתי גם ממשרד השיכון שממליץ לי להשתכן ב"הוסטל" בן חדר קטן בבנין עם אוכלוסיה זרה וקשישה, וזה לא מתאים לי.
בקשתי עזרה מביטוח לאומי, ונדחיתי.
בקשתי עזרה מהרווחה, ואין אמצעים וידיהם כבולות.
בקשתי גם עזרה מראש עירית אשדוד, ואין.
ועלי להדגיש: אני בעד ממשלת רה"מ בנימין נתניהו ובעד ראש העיר יחיאל לסרי. הם מצויינים. אולם, החוקים הנוקשים שחייבים להשתנות על ידי הכנסת או ע"י שר סמכותי - בולמים את חיי והופכים אותי לאומללה ונזקקת. זהו עוול, לכל הדיעות.
אני הרי צברית יהודיה, חיפאית לשעבר, נפגעת איבה בחו"ל בבניני התאומים ב1993 (ללא תגמולים והטבו מביטוח לאומי בישראל למרות שהוכרתי ע"י ביטוח לאומי בבימ"ש מחוזי בתלאביב, ולא היו לי אמצעים לערער שוב), אחות שכולה מס' פעמים, פרודה וגימלאית.
למה הם מצפים שם בצמרת החוגגת?
אני מרגישה שכל חלומותי מתנפצים וזה פשוט חורבן הבית. מיציתי חסכונותי כהשלמת הכנסה, מכרתי תכשיטים.
למה עלי לעבור? למה שלא ימשיכו לשלם סכום של 450 ש"ח בסיוע לשכ"ד?
מדוע שלא יעזרו לשכן אותי בדיור ציבורי? האם עלי להיות אם חד הורית מכמה אבות על מנת לזכות בסיוע?
תרמתי יחד עם כל בני משפחתי, ועדיין, למען מדינת ישראל, ואני מתנדבת בכמה תחומים.
מדוע השאננות המשפילה הזו?
על מה לוותר ? למי לתת דברים שרכשתי ואני קשורה אליהם רגשית? אני גם זקוקה להם. היכן לאחסן? לחזור לאמריקה? מה עם כל הציונות?
הדירות שאני מוצאת עד כה לא כבשו את לבי. דירות קרקע או מרתף קטנות ושכ"ד בהפרש קטן משלי כיום.
אין לי צורך בריהוט כי יש לי משלי. אני רק זקוקה לפרנסה קבועה כהשלמת הכנסה ושלוות נפש ולחיות בקורת גג בכבוד.
אני אוהבת את ביתי וחבל לי לעזוב. קיוויתי גם לשלום בית כי אמנם חזר ונטש 6 פעמים ב14 שנה...
בימים טרופים אילו שעם ישראל עומד בפני המלחמה המכרעת בתולדותיו, כאשר גלות ישמעאל חורתת את סממניה בכל תחום בעולם - אני חוששת גם לעבור דירה. בפעם האחרונה, במבצע "עופרת יצוקה", אחותי היחידה והיקרה הגיעה מהצפון מבוהלת עם מטח הטילים הקטלני שם, ושהתה אצלי מספר ימים.
אמנםלאחרונה, זכיתי בנס (נפלאות דרכי השם!) והועסקתי כקלדנית מס' שעות בחודש ע"י סוכנות כוח-אדם, אולם השכר די נמוך והתדירות להעסקתי אינה כה תכופה. הלוואי ויתעשתו והמצב ישתפר. אני אסירת תודה כגימלאית, קודם כל.
אין לאן לברוח, מסתבר. רק להתפלל, לזעוק לבוראנו, לקרוא תהילים, לעזור לזולת, לעשות חסד וצדקה ולקוות לטוב.
למישהו יש רעיון לסיוע?
שנכתב ונחתם לשנה טובה !
ציפי