יום שישי, 25 במאי 2012

השחקן האמריקאי ביל קוסבי- תרגום דבריו:"נמאס לי!"

בס"ד  תרגמתי כמיטב הבנתי את הכתבה הבאה.  אני בן 76, ועייף!  נמאס לי!
מן הראוי לקרוא את דבריו ולהביא לידיעת כל גבר, אשה וילד בג'מייקה, בריטניה, ארה"ב של אמריקה, קנדה, אוסטרליה וניו-זילנד, ולכל העולם...

אני בן 76.  מלבד תקופה בחיי בשנות ה-50,כאשר עשיתי את שירותי הלאומי, עבדתי קשה בחיי מגיל 17. חוץ מבעיות בריאותיות רציניות שהתמודדתי אתן, השקעתי 50 שעות בשבוע, ולא ניצלתי ימי -מחלה כמעט 40 שנה.  השתכרתי בשכר סביר, אבל לא ירשתי את מקום עבודתי או מקור הכנסתי, אלא עבדתי כדי להגיע לאן שהגעתי כיום. 

לפי המצב הכלכלי כיום, נראה שלפרוש – זה רעיון לא טוב, ואני עייף מהמצב.  מאוד עייף ונמאס לי "לפזר את עושרי" לאנשים שלא היה להם אתיקה של עבודה כמותי.  אני עייף  מהוראות הממשלה המנכות מהכספים שהרווחתי, בכוח אם צריך, על מנת לתת אותם לאנשים עצלים שאינם טורחים להרויח אותם.

נמאס לי לשמוע שהאיסלאם היא "דת של שלום", בעוד שמדי יום , אני יכול לקרוא תריסרי סיפורים על מוסלמים שרוצחים את אחיותיהם, נשותיהם ובנותיהם בשם "הכבוד המשפחתי";  מוסלמים שמתלהמים ומפגינים  בגלל פגיעה ועלבון קלים;  מוסלמים שרוצחים נוצרים או יהודים כיון שאינם "מאמינים" אלא "כופרים"; מוסלמים שמבעירים בתי ספר לבנות באש; מוסלמים שסוקלים באבנים עד מוות נערות,קרבנות אונס באשמת "ניאוף"; מוסלמים שמשחיתים ומעוותים אברי מין של ילדות קטנות;  הכל בשם "אללה", בגלל "הקוראן", וחוקי "השריעה" כמצווה עליהם.

נמאס לי  מההוראות שמצטדקות בשם "הסובלנות כלפי תרבויות אחרות" ומאלצות אותנו לאפשר לסעודיה וארצות ערב אחרות לנצל את כספי הנפט שלנו למימון מסגדים ומדראסות –בתי"ס איסלמיים המטיפים לשנאה באוסטרליה, ניו-זילנד, בריטניה, אמריקה וקנדה – כאשר נאסר על כל אחת מאותן ארצות לממן כנסיה, בית כנסת או בי"ס דתי בסעודיה או ארץ ערבית כלשהי  על-מנת ללמד  מהי אהבה וסובלנות...

נמאס לי לקבל הוראות המאלצות אותי להוריד את רמת החיים שלי בגלל התחממות גלובאלית בכדור הארץ , ולאף אחד אסור לחלוק על כך.

נמאס לי לקבל הוראות שעלי לעזור ולתמוך במתמכרי סמים כיון שהתמכרותם היא מחלה, ועלי לשלם עבור כל נזק שנגרם על-ידיהם.  וכי חיידק ענק הגיח מסימטה אפלה , תפס אותם ודחס אבקה לבנה לנחיריהם, או החדיר מזרק לזרועותיהם בעודם מתנגדים לכך?!

נמאס לי לשמוע מאתלטים עשירים, בדרנים ופוליטיקאים מכל המפלגות שמדברים על טעויות שנעשו בתום-לב, או טעויות בני הנעורים, כאשר כולנו יודעים שהם מאמינים שטעותם היחידה היתה כאשר נתפסו בקלקלתם.

נמאס לי מאותם אנשים שמאמינים בזכאותם, עשירים או עניים.  באמת נמאס מאנשים שאינם לוקחים אחריות על חייהם ומעשיהם.  נמאס לשמוע שהם מאשימים את הממשלה, את האפליה, או מה שלא יהיה...

נמאס לי גם מאנשים ונשים צעירים המקשטים עצמם בנזמי אף, ועגילים שונים וחורטים קעקועים על גופותיהם ובכך הופכים למובטלים ודורשי עבודה מהממשלה.  כן, ממש נמאס לי!

אבל, אני גם שמח להיות בן 76 שנה, בעיקר כיון שלא אזכה לראות את העולם שאנשים אלו יוצרים. אני מצטער על נכדתי וילדיה שיצטרכו לעמוד בפניהם.

תודה לאל שאני בדרך החוצה ולא פנימה לעולם זה.

אין דרך שהמאמר הזה יופץ ויפורסם, אלא אם תשלחו אותו.  זוהי ההזדמנות שלך, קורא יקר, להשפיע ולגרום לשינוי המבוקש.  אני בן 76 ונמאס לי.  אם אינכם שולחים זאת, סימן שאתם חלק מהבעיה

http://www.zipmarom-zipi.blogspot.com/                 הבלוג של מרום-ד.ציפי
Subject: Bill Cosby: "I'm 76 and Tired" Bill Cosby "I'm 76 and Tired" This should be required reading for every man, woman and child in Jamaica, the UK, United States of America, Canada, Australia and New Zealand and to the entire world... "I'm 76 and I'm Tired" I'm 76. Except for brief period in the 50's when I was doing my National Service, I've worked hard since I was 17. Except for some serious health challenges, I put in 50-hour weeks, and didn't call in sick in nearly 40 years. I made a reasonable salary, but I didn't inherit my job or my income and I worked to get where I am. Given the economy, it looks as though retirement was a bad idea, and I'm tired. Very tired. I'm tired of being told that I have to "spread the wealth" to people who don't have my work ethic. I'm tired of being told the government will take the money I earned, by force if necessary, and give it to people too lazy to earn it. I'm tired of being told that Islam is a "Religion of Peace," when every day I can read dozens of stories of Muslim men killing their sisters, wives and daughters for their family "honor"; of Muslims rioting over some slight offense; of Muslims murdering Christian and Jews because they aren't "believers"; of Muslims burning schools for girls; of Muslims stoning teenage rape victims to death for "adultery"; of Muslims mutilating the genitals of little girls; all in the name of Allah, because the Qur'an and Shari‘a law tells them to. I'm tired of being told that out of "tolerance for other cultures" we must let Saudi Arabia and other Arab countries use our oil money to fund mosques and madrassa Islamic schools to preach hate in Australia, New Zealand, UK, America and Canada, while no one from these countries are allowed to fund a church, synagogue or religious school in Saudi Arabia or any other Arab country to teach love and tolerance... I'm tired of being told I must lower my living standard to fight global warming, which no one is allowed to debate. I'm tired of being told that drug addicts have a disease, and I must help support and treat them, and pay for the damage they do. Did a giant germ rush out of a dark alley, grab them, and stuff white powder up their noses or stick a needle in their arm while they tried to fight it off? I'm tired of hearing wealthy athletes, entertainers and politicians of all parties talking about innocent mistakes, stupid mistakes or youthful mistakes, when we all know they think their only mistake was getting caught. I'm tired of people with a sense of entitlement, rich or poor. I'm really tired of people who don't take responsibility for their lives and actions. I'm tired of hearing them blame the government, or discrimination or big-whatever for their problems. I'm also tired and fed up with seeing young men and women in their teens and early 20's be-deck themselves in tattoos and face studs, thereby making themselves un-employable and claiming money from the Government. Yes, I'm damn tired. But I'm also glad to be 76... Because, mostly, I'm not going to have to see the world these people are making. I'm just sorry for my granddaughter and her children. Thank God I'm on the way out and not on the way in. There is no way this will be widely publicized, unless each of us sends it on! This is your chance to make a difference. "I’m 76 and I'm tired. If you don't forward this you are part of the problem".

יום ראשון, 13 במאי 2012

ארנון רחל ז"ל - צדקת ידועה ואהובה באשדוד

בס"ד
כרגע חזרתי מביכנ"ס אחוות ישראל ברובע י"א באשדוד.  נערכה שם סעודת מצווה בתום "השבעה" לרגל פטירתה של ידידה יקרה, רחל ארנון המנוחה.

רחל  נפטרה לפני שבוע והשתתפתי בלוויה שנערכה לקראת חצות.  בבית העלמין, נפל בחלקי לעשות את הקריעה לכל הנשים (אמה המסכנה, בנות ואחיות).   שרק נזכה לברכות ואירועים משמחים לכל עם ישראל!.

בין הרבנים הרבים שהספידו את רחל היקרה, היה גם הרב לאופר/חב"ד רובע י"א, שהדגיש את כוח הנתינה שלה בצורה בלתי רגילה. כל הקהילה הוכתה בתדהמה לרגל מחלתה לפני מס' חודשים, ולא חדלו להתפלל לישועות במצבה.

 לפני כשבועיים, ביקרנו ,כמה חברות, בביתה ברחוב כינרת ושוחחנו אתה קלות.  לפני הפרידה, התכופפתי לנשקה והיא אמרה לי:  "אל תברכי אותי".  עניתי:  "רחל, אני מבקשת שתברכי אותי!".  ואכן, היא בירכה שאהיה מאושרת בכל, בע"ה.

אני נזכרת, בעוד אשה צעירה :זמירה -תהילה המנוחה, שחלתה אנושות, ועזרתי לה במכתבים ובפקסים להשיג את האפוטרופסות על ילדיה.  לבסוף נפטרה בצער רב.  רחל ארנון התרוצצה סביבה ועזרה לה בכל במשך תקופה ארוכה! אשת חסד מופלאה!

יום אחד, לפני מס' שנים, נתקעה לי העדשה מתחת לעפעף, בעודי יושבת עם תהילה בביתי, העין היתה אדומה מרוב שפשופים, ומבכי.  זה הציק, ולא היו לי אמצעים למונית או אמבולנס.  זמירה התקשרה לרחל  והזעיקה אותה לעזרתי.  והצדקת הגיעה אלי וב10:00 בלילה הסיעה אותי לבי"ח "קפלן" ברחובות!  שם, באמת, גילו את העדשה וחילצו אותי מהסבל וקבלתי משחה לארגעה.  חזרתי ב"טרמפ" לאשדוד וכל הזמן בירכתי את רחל האהובה. 

כפי שהתבטא היום בנה אלישע בהספד:  "היא היתה המנוע לכולם".  אכן כך;  כמזל טלה, היתה נמרצת, דבקה במטרתה ונחושה באמונתה והיא הלהיבה והניעה את כל הבנות בביכנ"ס הרשב"י בכל יום ראשון בבקר להגיע לקריאת "תהילים" בצוותא.  "ציפי, כשאת קוראת תהילים, תבטאי את המילים בשפתייך" - אמרה לי תמיד.

 היא היתה מארגנת, מדריכה, מתרימה, סועדת, מתקשרת, מיידעת, מייעצת, ותמיד נתנה באהבה מעצמה.  תמיד ידענו שהיתה אשת משפחה למופת : רעיה, אמא, סבתא, ובת ואחות אהובה.
כולנו הזלנו דמעות , ועדיין; מתקשות להאמין שהיא עברה למרומים ומשקיפה עלינו כאן למטה.  אוסנת התיפחה הערב באזכרה: "היא לימדה אותי הכל" והדריכה אותה לגבי הלכות היהדות. 

זכור לי שבסוכות, נערכה תפילה וסעודה בביתה והיה קהל רב.  הרבנית היקרה, יפעת חסין הרצתה וענתה לשאלות הבנות.  ביקשתי רשות לצלם והצלחתי .  כעת, אני צריכה עזרה להעביר את התמונות מהמכשיר למחשב ולהעלות לבלוג שלי.  בכל אופן, העברתי הערב את התמונות לבתה היקרה מיכל.  אני מאחלת לה וליאיר זיווגים מוצלחים בבוא העת, ולכל המשפחה הזו רק ברכות. 

קבלו נא את תנחומי, יעקב ארנון ומשפחתו היקרה, ושלא תדעו עוד צער.