בס"ד
כל כך התרשמתי מהרצאות הרב אמנון יצחק מארגון "שופר", ובמיוחד מהרצאותיהם של הרב זמיר והרב פנגר מארגון "הידברות", ובמשך שנים רבות מהמרצים הנפלאים מארגון "ערכים". תמיד האמנתי ועדיין גם לנבואות הרבי מלובביץ / חב"ד, האדמור מנחם שניאורסון. הוא היה סורק אדם כ"רנטגן" ומיד קבע והורה מה עליו לעשות (קוראים לזה "רוח הקודש" שניחן בה). הוא עשה רבות להפצת היהדות עם שליחיו בכל העולם, ועוד ניווכח שכל אימרותיו אמת!
הם מרתקים!
הם נותנים תשובות "מרגיעות" לעצם קיומנו, קודם-כל. הכיצד? עצם העובדה שמתגלה לצופה ולמאזין או לקורא עולם של השגחה על ידי ישות נשגבת שתיכננה את כל הבריאה לפי מדריך/ הוראות יצרן, שנקרא "תורה" - זה דבר מקסים!
אם כך, אין מה לדאוג: הבורא שהוא גם האדריכל והמוח המהנדס העילאי לכל היקום, סידר כך שלכל דבר יש סיבה ותוצאה. ונתן לנו כוח חשיבה ועשיה. והפלא ופלא: מסתבר שיש דין ויש דיין, למרות שאנחנו חושבים ש"אין צדק" - החשבונות שלו סמויים בתוך מירקם של מיקום ועיתוי שלאו דווקא מתאים לשיקולינו ההגיוני. הוא, הקב"ה, מחליט מתי כל אחד מקבל עונשו ח"ו או גמול למעשיו.
פתאום הבנתי, שאין טעם לדאוג כ"כ או להכנס ליגון וייאוש ממושך (עד כמה שאפשר לשלוט על כך), כיון שאני משויכת למקור הנשמות, והן נצחיות, והן יורדות לעולם הזה, עולם העשייה בלבוש גופני לצרכי תיקון(תשובה), וישנם גלגולים לאחר המוות וחיים קודמים.
משום-מה, תמיד הרגשתי שכל הנפטרים במשפחתי למשל צופים עלינו ממעל, ולפעמים הקשר אתם הוא דרך חלומות או כל מיני איתותים. הבורא מדבר אתנו בשפת סימנים: לפי אירועים (לא תמיד לפי מאווינו ותכנוננו), צפורים, שינוי בנסיבות, הטבע כולו בשליטתו. התקשורת שלנו איתו היא ע"י תפילה ובקשות או בקשת סליחה.
מה זו תקווה בעצם? סימן שיש מעין שאיפה מייחלת להגשמת בקשה ורצון עז שזה יקרה. זה נובע מקול פנימי שגורם לנו להרגיש מקושרים לכור מחצבתנו ולדלות משם כוחות של אמונה שהרצון הזה יתגשם, לדעתי. הרי כולנו יודעים שלא הכל בשליטתנו: לפי מעשינו, או אי-מעשינו לפי הוראותיו, רואים תמורה לכל פעולה, לטוב או לרע.
מפליא שעולם המדע מתחיל להודות שהקשר הרוחני משתייך להוכחות המדעיות, ואין בכך סתירה.
מאחר ולא כל מה שנבצר מעינינו לראות, לחוש, להריח - סימנו שאינו מצוי וקיים, ניתנת לנו האפשרות להאמין . שוו בנפשכם, כניסה לחדר חשוך ומישהו אומר לכם שישנו שם שולחן, ואתם טוענים שאין! כשמדליקים את האור - ניתן להיווכח שאכן ישנו שם שולחן!
האור הוא החוכמה הזו שמדליקה אצלנו נורה שמאפשרת לראות ולגלות. ומה שלא ניתן לראות - עדיין קיים, רק שטרם התגלה. זו לא אגדה הזויה, אלא אמת יחידה! לולא האמונה, היינו נואשים. זה הניצוץ שמקשר בין הנגלה לנסתר.
יש המון צפונות בתנ"כ הקדוש; סודות טמירים שטרם פוענחו; ההסטוריה מוכיחה לנו שהנבואות התנ"כיות מתקיימות בכל מיני צורות. כדאי להקשיב להרצאות או להכנס לאתרים הנ"ל שמונחים ע"י חז"לינו וכל החסידים והמקובלים הנפלאים ולהבין לקראת מה העולם מתקדם ומתי.
ואכן, האירועים האחרונים בעולם : הקידמה הטכנונולוגית שעלולה להביא גם לאסונות, אסונות טבע, קריסת הכלכלה העולמית, חוסר בטחון לאומי ומהפכים חברתיים, איומי הגרעין, ועוד - הכל מצביע על אירוע מכונן שהעולם צועד לקראתו, לקראת האלף השביעי: תיקון עולם. ואנחנו כעם סגולה, זכינו נבחרנו להתוות את הדרך ע"י שמירת הציווים וזכינו לתכונות מיוחדות, וניחנו בסגולות מיוחדות. ועוד נהיה אור לגויים!
וכפי שאבי המנוח אמר: כל מה שתלמד - זה טיפה מים גדול! זה לעולם לא משעמם.
נתפלל לישועות וגאולה בקרוב, ולוואי ונזכה לראות משיח!
ציפי
כל כך התרשמתי מהרצאות הרב אמנון יצחק מארגון "שופר", ובמיוחד מהרצאותיהם של הרב זמיר והרב פנגר מארגון "הידברות", ובמשך שנים רבות מהמרצים הנפלאים מארגון "ערכים". תמיד האמנתי ועדיין גם לנבואות הרבי מלובביץ / חב"ד, האדמור מנחם שניאורסון. הוא היה סורק אדם כ"רנטגן" ומיד קבע והורה מה עליו לעשות (קוראים לזה "רוח הקודש" שניחן בה). הוא עשה רבות להפצת היהדות עם שליחיו בכל העולם, ועוד ניווכח שכל אימרותיו אמת!
הם מרתקים!
הם נותנים תשובות "מרגיעות" לעצם קיומנו, קודם-כל. הכיצד? עצם העובדה שמתגלה לצופה ולמאזין או לקורא עולם של השגחה על ידי ישות נשגבת שתיכננה את כל הבריאה לפי מדריך/ הוראות יצרן, שנקרא "תורה" - זה דבר מקסים!
אם כך, אין מה לדאוג: הבורא שהוא גם האדריכל והמוח המהנדס העילאי לכל היקום, סידר כך שלכל דבר יש סיבה ותוצאה. ונתן לנו כוח חשיבה ועשיה. והפלא ופלא: מסתבר שיש דין ויש דיין, למרות שאנחנו חושבים ש"אין צדק" - החשבונות שלו סמויים בתוך מירקם של מיקום ועיתוי שלאו דווקא מתאים לשיקולינו ההגיוני. הוא, הקב"ה, מחליט מתי כל אחד מקבל עונשו ח"ו או גמול למעשיו.
פתאום הבנתי, שאין טעם לדאוג כ"כ או להכנס ליגון וייאוש ממושך (עד כמה שאפשר לשלוט על כך), כיון שאני משויכת למקור הנשמות, והן נצחיות, והן יורדות לעולם הזה, עולם העשייה בלבוש גופני לצרכי תיקון(תשובה), וישנם גלגולים לאחר המוות וחיים קודמים.
משום-מה, תמיד הרגשתי שכל הנפטרים במשפחתי למשל צופים עלינו ממעל, ולפעמים הקשר אתם הוא דרך חלומות או כל מיני איתותים. הבורא מדבר אתנו בשפת סימנים: לפי אירועים (לא תמיד לפי מאווינו ותכנוננו), צפורים, שינוי בנסיבות, הטבע כולו בשליטתו. התקשורת שלנו איתו היא ע"י תפילה ובקשות או בקשת סליחה.
מה זו תקווה בעצם? סימן שיש מעין שאיפה מייחלת להגשמת בקשה ורצון עז שזה יקרה. זה נובע מקול פנימי שגורם לנו להרגיש מקושרים לכור מחצבתנו ולדלות משם כוחות של אמונה שהרצון הזה יתגשם, לדעתי. הרי כולנו יודעים שלא הכל בשליטתנו: לפי מעשינו, או אי-מעשינו לפי הוראותיו, רואים תמורה לכל פעולה, לטוב או לרע.
מפליא שעולם המדע מתחיל להודות שהקשר הרוחני משתייך להוכחות המדעיות, ואין בכך סתירה.
מאחר ולא כל מה שנבצר מעינינו לראות, לחוש, להריח - סימנו שאינו מצוי וקיים, ניתנת לנו האפשרות להאמין . שוו בנפשכם, כניסה לחדר חשוך ומישהו אומר לכם שישנו שם שולחן, ואתם טוענים שאין! כשמדליקים את האור - ניתן להיווכח שאכן ישנו שם שולחן!
האור הוא החוכמה הזו שמדליקה אצלנו נורה שמאפשרת לראות ולגלות. ומה שלא ניתן לראות - עדיין קיים, רק שטרם התגלה. זו לא אגדה הזויה, אלא אמת יחידה! לולא האמונה, היינו נואשים. זה הניצוץ שמקשר בין הנגלה לנסתר.
יש המון צפונות בתנ"כ הקדוש; סודות טמירים שטרם פוענחו; ההסטוריה מוכיחה לנו שהנבואות התנ"כיות מתקיימות בכל מיני צורות. כדאי להקשיב להרצאות או להכנס לאתרים הנ"ל שמונחים ע"י חז"לינו וכל החסידים והמקובלים הנפלאים ולהבין לקראת מה העולם מתקדם ומתי.
ואכן, האירועים האחרונים בעולם : הקידמה הטכנונולוגית שעלולה להביא גם לאסונות, אסונות טבע, קריסת הכלכלה העולמית, חוסר בטחון לאומי ומהפכים חברתיים, איומי הגרעין, ועוד - הכל מצביע על אירוע מכונן שהעולם צועד לקראתו, לקראת האלף השביעי: תיקון עולם. ואנחנו כעם סגולה, זכינו נבחרנו להתוות את הדרך ע"י שמירת הציווים וזכינו לתכונות מיוחדות, וניחנו בסגולות מיוחדות. ועוד נהיה אור לגויים!
וכפי שאבי המנוח אמר: כל מה שתלמד - זה טיפה מים גדול! זה לעולם לא משעמם.
נתפלל לישועות וגאולה בקרוב, ולוואי ונזכה לראות משיח!
ציפי
